31/10/201105/10/2020 מסמרים - כתב עת - גיליון בנושא אגדות הוצאה נועה גלר דנצינגר עמודים 195 קטגוריות פרוזה מקור מסמרים מס' 18 כותבים שונים ושוב אני מגלה שהזמן פשוט טס לו וגיליון חדש של מסמרים נחת לו בתיבת הדואר של אמתכם הנאמנה (בתקופות קשות, זו הופכת להיות אבן הבוחן שלי לזמן שעובר). אין כמו מסמרים בשביל להאיר לי את היום, אני מעריצה שרופה. והפעם על המוקד – אגדות. על גב הגיליון כתוב: "אגדות מזמינות קלישאות: הן גדולות מהחיים (אבל מה גדול מהחיים עצמם?); מאמינים להן רק ילדים (למה, במה מאמינים מבוגרים?); יש ביסודן אמת עקרונית (ואם אין, אז ערכן פחות?). מיתוסים, סאגות, סיפורי עמים, תורות שבכתב ובעל – פה, פנטזיות, מעשיות – הם הדלק של מעוף הדמיון האנושי". זו באמת הגדרה ממצה ולא יכלתי לתאר את זה יותר טוב. אני לא יכולה להבטיח לכם שכל היצירות כאן ישאירו אתכם עם תחושה אופטימית של "בעושר ואושר עד עצם היום הזה", אבל לפחות חלק יגרמו לכם לפנטז קצת. ובכמה מילים, כהרגלי בקודש, על מה שיש לנו פה הפעם: פיה, לאה גולדברג וקולות הצופים / מירי רוזובסקי – מישהי שעובדת בתעשיית הריאליטי בטלויזיה מחליטה יום אחד להתפטר, למרות שהיא ממש טובה בעבודה שלה לדעת כולם. היא פיה – כך מכונה אחד מהתפקידים שעומדים מאחורי תכניות ריאליטי – הן, יחד עם שדונים כמובן, מחליטות מי יבכה, מי ישמח, את מי לשבור ואת מי לבנות. איכשהו יוצא שהחיים שלה גם הם, נעים בין מציאות לריאליטי. ההזדמנות האחרונה / יהושע קנז – מלצר בבית קפה מבקש מאחד הלקוחות את דירתו לערב, למרות שהוא לא מכיר אותו בכלל ובגלל שהוא יודע משהו שהוא לא צריך לדעת… קיפה / אילנה זעפרן – קומיקס. בחורה לסבית בשם ענת, שמתוארת כ"לסבית הרשמית הראשונה במדינה העברית הצעירה" חיזרה במרץ אחרי דפנה. אימהּ של דפנה לא הייתה מרוצה מהעיניין והטילה על ענת קללה – היא תהיה קיפודה ביום ואישה רק בלילה. המספרת יוצאת לחפש אותה. ארגז חול / שמעון ריקלין – שני ילדים חופרים להם בור ובונים ארמונות בגן נעמי. הם חופרים תחת הארמונות מנהרות שיגיעו עד הים שמתחת. במקביל מתוארים היחסים בין אותם הילדים – המספר ו"אבא" (כך נקרא הילד השני), והמשפחות שלהם. סיפור נוגע ללב עם הרבה משאלות לב של ילדים. הנסיך קוקייה / נל שינק (סוויטה לתזמורת או לשישה נגנים) – אין כמו סיפור שמתחיל ב"היה היה פעם, לפני שנים רבות, נסיך יפה תואר."(עמ' 69). זה אוטומטי מתקשר עם אגדות. הנסיך נזרק מביתו מפני שיש לו כנפיים, שכידוע עוברות בתורשה, וכיוון שאין לאף אחד כנפיים במשפחה – מחליטים שהוא לא שייך. הוא יוצא לחפש אחר הוריו האמיתיים ובדרך פוגש אנשים וחוויות. דבורה אוהבת את ברגר / ליאת נאה – דיון שמתנהל בין דבורה לבין ברגר, אהובהּ. שניהם באים מבית דתי, אבל דבורה כבר לא בטוחה שכך תרצה להמשיך בעתיד. היא כבר לא בטוחה אפילו שהיא רוצה לגדל ילדים דתיים. ברגר דווקא כן רוצה ופתאום "הרגשת שילדייך הם כבר לא בהכרח ילדיו". (עמ' 83). גלות, מולדת / צילומים של טלי כהן גרבוז – צילומי צבע של קיץ בישראל וחורף באירופה. לא תמיד יודעים מה שייך לכאן ומה לנכר. בהתחלה לא הייתי כל כך בטוחה שאני מבינה את ההקשר בין הצילומים לנושא של אגדות. יש בהרבה תמונות יער, או רמזים של יער, ויער, משום מה, תמיד מתקשר לאגדות (למה זה באמת? כי הוא שחור ואפל ויכול להכיל מסתורין?). יש משהו קר בתמונות האלה, גם באלו שצולמו בארץ, משהו מרוחק. הצילומים, אגב, יפייפיים. השכנה / טל אלעזר – דילמה גדולה – מה קורה אם את מוצאת כרטיס לוטו זוכה? ברור שאת הולכת לדרוש את הכסף, לא? ומה אם את יודעת מי איבד את הכרטיס? ושהוא ממש זקוק לכסף? ומה אם את ממש לא סובלת את אותו בן אדם? זו הדילמה שדניאלה עומדת בפניה. וירטואוזו מיו / קארן פאלמר – ילדה בת שתיים עשרה בשם פרלה מאוד כועסת, כמו הרבה ילדות בגיל הזה. על העולם, על אמא שלה, שהיא טוענת שהיא טיפשה כמו נעל ואחותה תינוקת, שהיא פשוט "פאקינג מתוקה" (עמוד 129) ועושה קצת בלגנים ושטויות. היא יוצאת לקונצרט חינם יחד עם מרכז הנוער. משהו שהיא בכלל לא רצתה ללכת אליו. ופתאום מוצאת את עצמה מתרגשת… המלך פפאיה / אופיר טושה גפלה – סיפור על ממלכה הזויה לגמרי (כולל לבוש שעשוי מירקות), שהמלך שלה קם צוחק מהשינה ואינו יכול להפסיק. האישה הקודמת שזה קרה לה מתה ועכשיו מחפשים ברחבי הממלכה מישהו שיוכל לעזור לו. סיפורים שאי אפשר לספר / אליק אוסטר, איורים: מירב אוסטר – שישה קטעים קצרים, כל אחד של כמה שורות ולצידם ציורים בשחור ולבן, אפלים משהו. נראה כאילו הגיבור של כל אחד מה"סיפורים" הקצרים האלו הוא בעצם דמות מאגדה כלשהי (דג הזהב, הנסיכה הנרדמת, סינדרלה וכו'), רק שכאן הסיפור מסופר קצת אחרת… הגֶן / יעל ישראל – בחור ממוצא עיראקי מתחבר לשכנה מבוגרת ניצולת שואה ויחד הם מגלים שהממשלה עושה בדיקות ל"גֶן השואה". מהר מאוד כל האוכלוסיה קצת נכנסת ללחץ מזה וזה אפילו הופך להיות סוג של קללה – "הלוואי שיש לך את הגֶן!". פתאום אנשים חושבים פעמיים עם מי להתחתן… לפני כל קטע יש צילום בשחור לבן של שמעון לב, שיש בהן משהו מאוד מסתורי. באחת נראית דמות כאילו מרחפת באויר, באחרת סלע או אבן שנראה כמו רגל של ענק, יש צילומים שנראים כאילו צילמו אותם בסרטי אינפרא אדום ואז מתקבלת מציאות קצת הזויה – בכל מקרה אפשר להתעכב הרבה על כל אימג' ולנסות להבין מה הקטע. מעניין שהגיליון הזה מופיע אחרי גליון בנושא שקרים. אלו שני נושאים שקרובים אחד לשני. הרי הרבה פעמים אומרים על אנשים שחולמים בהקיץ, או שמחפשים איזו אגדה בחיים שלהם, שהם חיים ב"לה לה לנד". "לה לה לנד" נשמע כמו אגדה. ולצערנו, כמעט תמיד מדובר בשקר. אמיר רותם, העורך הראשי של מסמרים, התארח לאחרונה בפורום ספרים וספרות באתר תפוז. דירוג הקואלית: (ארבע קואלות מתוך חמש – כי לא יעזור, מסמרים הפך להיות מבחינתי שם נרדף למקבץ איכותי של אומנים.) פינת העטיפה: על העטיפה רואים שתי שמלות, שהיו בעברן לבנות וחגיגיות ועכשיו הן מטונפות ומאובקות, תקועים בהן קולבים עלובים מברזל, מהסוג שמקבלים לפעמים עם הדברים שחוזרים מהמכבסה. זהו פרט מתוך Lilith am Roten Meer, 1990, Sammlung Marx של אנסלם קיפר, שטלי כהן גרבוז צילמה. יש משהו אירוני בלראות את האימג' הזה מעל למילה "אגדות". אני אהבתי. אני גם אוהבת את העובדה שהתמונה הזו לא חוזרת בתוך הקובץ, ככה שלא ממחזרים אותה. שתפו את הפוסט:
הייי,מה המצב..?איזו המלצה שווה בהחלט.גיליתי שיש משפחה שאני שומרת על הילדודס שם והם כנראה מנויים ל"מסמרים" כי יש להם מלא חוברות, אני אנסה לחפש ספציפי את הגליון הזהתודה מותק הגב