על חבל דק – הצצה לתוך ראשם של סטודנטים לאומנות בעלי לקויות למידה והפרעות קשב-ריכוז \ שלי הרשקו, עמלה עינת
ראשון, 08 אוקטובר 2017

הוצאת הוצאה גלילית בשיתוף עם בצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים | 112 עמודים 


אצלי זה התחיל בחטיבה. כיתה ז' או ח', אני לא זוכרת בדיוק. בכלל, אני לא זוכרת הרבה מהתקופה של בית הספר, יש לי בלק אאוט אחד גדול. במקרה הטוב חשבו שאני עצלנית ובמקרה הרע – שאני סתם טיפשה ולא קולטת כלום. לא משנה כמה רציתי להשקיע בלימודים, כמה המחברות שלי היו יפות ומסודרות (וכולם צילמו והעתיקו מהן) וכמה ניסיתי להתרכז – לא הצלחתי. הייתי יכולה לבהות במורה הרבה מאוד זמן ורק לשמוע, לא להקשיב. כלום. לא. נקלט.

 
לווייתנים שרים בעמק / רונה שפריר
חמישי, 05 אוקטובר 2017

הוצאת עם עובד | 307 עמודים


קיבוץ יכול להיות דבר נחמד. תלוי למי כמובן. יש לי חברה טובה שעברה לקיבוץ אחרי עשרות שנים של חיים עירוניים וברחה משם כל עוד נפשה בה אחרי מספר מועט מאוד של שנים. מצד שני, יש אנשים שלא יחליפו את הקיבוץ בשום דבר שרק מריח מעירוניות. האידאולוגיה שאיתה קמה התנועה הקיבוצית כבר לא כל כך קיימת בצורתה הראשונית ונראה כאילו הקיבוצים מנסים להתאים את עצמם לחברה המתחדשת ומתקדמת תדיר.

 
המקום המסוכן ביותר בעולם / לינדזי לי ג'ונסון
שישי, 22 ספטמבר 2017

הוצאת הכורסא | 350 עמודים | מאנגלית: ענבל שגיב - נקדימון


נוער, נוער, נוער.

אחד הדברים שהכי מפחידים אותי בלהיות אמא, זה איזה מין נער הילד שלי יגדל להיות. הוא גדל בתקופה שונה לגמרי ממה שאני הכרתי ואני מודה שאני לא יודעת איך להתכונן לזה. אמא שלי טוענת שגיל הטיפש-עשרה שלי נמשך עד גיל 27 ואני בעצמי יודעת שעשיתי להם לא מעט צרות. ילדה עצמאית, דעתנית ואחת שצריך לשים לה ברקסים על הפה בכל הזדמנות. והנה עכשיו אני אמא בעצמי ואני מפחדת פחד מוות. איזה מין נער הילד שלי יגדל להיות? איזה מין גבר? היא יכבד אנשים, נשים, את חבריו הטובים? הוא יהיה מנומס? הוא יהיה בן אדם טוב?. ברור שעיקר ההשפעה מגיעה מהבית ומחינוך. והייתי רוצה להאמין שאני עושה כל מה שאני יכולה כדי שיגדל עם הערכים שאני מאמינה בהם, ושחונכתי על פיהם. מין הסתם, גם ההשפעה הזו היא מוגבלת. יגיע גיל שבו הוא יחשוב שאני לא מבינה מהחיים שלי ואם היום כל מה שאני אומרת נראה לו קדוש, אז יגיע היום שבו כל מה שאני אומרת זה שטויות.

 
בארבע ידיים / ענבל אלמוזנינו
חמישי, 31 אוגוסט 2017

הוצאת U ספרות שנוגעת | 507 עמודים


כשקיבלתי את הספר הכריכה קצת הלחיצה אותי והיה נראה לי שיעברו עלי כמה לילות בלי שינה מפחד. העיניים האלה הציצו אלי מהשידה שליד המיטה והייתי צריכה להפוך את הספר. אז אכן לא ישנתי כמה לילות, אבל זה לא היה מפחד, אלא פשוט כי לא הפסקתי לקרוא. אלו היו שלושה לילות קשים, עיניים שורפות ושקיות שחורות בבוקר שלמחרת ויחד עם זאת היו מספקים, מעניינים, מותחים ואפילו לוהטים (ולא בגלל אוגוסט-שייגמר-כבר).

 
פוסטים חדשים יותר>>><<<פוסטים ישנים יותר